דף הבית >> מאמרים >> שלמה נדל
 

עמוד ההורים שלנו נפרד בצער רב מאדם יקר ומיוחד, אולי הנצר האחרון לבית היתומים של יאנוש קורצ'אק, מר שלמה נדל shlomo nadel ז"ל, אשר נפטר בשיבה טובה והוא בן 97 שנים.
את שלמה נדל ז"ל פגשנו לשיחה מרתקת ומרגשת מאין כמוה בה סיפר לנו ממקור ראשון על חייו כילד בבית היתומים של יאנוש קורצ'אק.
בבית היתומים היה שלמה אחראי על המצלמה והצליח להציל עמו צילומים היסטוריים וחשובים מאין כמוהם המתעדים את החיים בבית היתומים.

פטירתו בסמוך לליל הסדר מצמררת ומרגשת כאחת - באחד מלילות הסדר בבית היתומים של קורצ'אק זכה שלמה נדל ז"ל באפיקומן - אגוז אשר היה מוחבא בתוך מרק קניידלך (הילד שבחלקו נפל המזל לקבל את האגוז הוכרז כזוכה המאושר). שלמה הפך את האגוז לקמע עליו שמר מכל משמר, במשך למעלה מ-80 שנה הסתובב עם שרידי האגוז עטופים במטפחת בכיסו.
בספר 'להצמיח שורשים' המתעד את קורות חייו סיפר שלמה: "מאמין אני שאגוז זה הוא הקמע שלי. הוא היה איתי במהלך כל תקופת המלחמה, בקור ובחום, ברעב ובחולי. הרבה ממנו לא נשאר היום, הרי הוא אצלי כבר למעלה משמונים שנה.. האגוז מקנה לי תחושה של ממשות הבית שממנו יצאתי, שהיה לי תחליף לבית אימי, ומהאיש יאנוש קורצ'אק שהיה מחנכי ומילא את מקומו של אבי...".
אנו מביאים לפניכם את סיפורו של שלמה נדל ז"ל, כפי שפורסם לאחר שיחתנו עמו בחודש פברואר 2015.
יהי זכרו ברוך.
-
-

שלמה נדל, נולד בשנת 1920 בוורשה. בהיותו בן 4 התייתם מאביו ולאחר זמן מה הגיע לבית היתומים האגדי של יאנוש קורצ'אק,
זיכרונו הראשון של שלמה מבית היתומים היה של סטפה, אם הבית, שנשאה עימה צרור מפתחות ענק. שלמה נרתע וחשב שהמפתחות נועדו לסגור אותו בחדר. "אבל כמה שאני טעיתי..." הוא מוסיף בחיוך. כאשר נקלט בבית היתומים נשלח לבדיקה רפואית אצל ד"ר יאנוש קורצ'אק עצמו, וכבר מן הרגע הראשון הוא חש ממנו קירבה וידידות וכמו ששלמה אומר על קורצ'אק: 'היה לי יותר מאבא'.
בכניסתו לבית היתומים קיבל שלמה תפקיד: להיות אחראי על ניקיון פודיום של הפסנתר. למרות התרעומת בתחילה, שלמה מספר כי הדבר עזר לו בעתיד, הוא התרגל כבר מגיל צעיר להיות בעל תפקיד ואחריות. בבית היתומים פעל 'בית דין' בו הילדים שפטו ילדים אחרים על עבירות משמעת. קורצ'אק עצמו 'הועמד לדין' 3 פעמים. את הפעם הראשונה שלמה זוכר היטב: ילדה קטנה וחדשה בבית היתומים בשם לייצ'ה, הייתה מתבודדת עם בובתה וללא קשרים חברתיים. קורצ'אק הרים אותה ושם אותה על כוננית גבוהה, והתעלם מצעקותיה שיוריד אותה. הצעקות גררו התקהלות סביבה וילדות נוספות קראו לקורצ'אק להוריד אותה מן המדף - הוא התעלם בכוונה ותחילה והוריד אותה מטה רק כאשר ראה את החיבור שלה עם הבנות האחרות אשר עודדו אותה להעמיד את קורצ'אק למשפט והתנדבו להעיד לטובתה...ואכן הדבר הראשון שלייצ'ה עשתה זה לרוץ ללוח ולתבוע את קורצ'אק למשפט...במשפט קורצ'אק הסביר את מניעיו וביקש שלא ייענש בחומרה - הילדים נתנו לקורצ'אק את העונש 100 (התנצלות והבטחה לא לעשות הדבר שנית) - שלמה מספר בחיוך כי לאחר מכן הילדים כינו את קורצ'ק בשם 'סטק'ה' - 100 בפולנית.
על דרך החינוך המיוחדת של קורצ'אק מספר נדל כי קורצ'אק הנחה את המחנכים לא לדבר לילד מלמעלה. 'אם אתם רוצים להגיד משהו לילד - תורידו עצמכם לגובה העיניים שלו - כאשר אתם עומדים מעליו אתם גורמים לו לפחד, כאשר תורידו עצמכם אליו הוא ירגיש אתכם, ירגיש שאתם ידידים שרוצים לעזור'.

שלמה זוכר בערגה את החיים בבית היתומים, כילד חדש הוצמד לו חונך שהיה אחראי על המצלמה של בית היתומים והוא לימד אותו את יסודות הצילום והעניק לשלמה אהבה לחיים: צילום.
כאשר נמלט לרוסיה במלחמת העולם השנייה נשא עימו אלבום עם צילומים נדירים מבית היתומים, שאת חלקן הגדול צילם בעצמו.שלמה נשדד בדרך אך בדרך נס של ממש קצין גרמני שנסע בדרך עצר את השודדים והכריח אותם להשיב את האלבום והחפצים לשלמה. האלבום ההיסטורי נמצא ברשותו של שלמה עד עצם היום הזה. האלבום המכיל רגעים נדירים מן המקום המיוחד שלא רק שעיצב את חייו של שלמה אלא אף הותיר לעד חותם בלתי נשכח בהיסטוריה.

 



 

 

צור קשר

בואו לבקר אותנו בפיסבוק